פסק-דין בתיק ת"א 2285-08

א. התביעה וההליכים שבעקבותיה

1.         עניינו של פסק דין זה בתביעה שנטען במסגרתה כי הייתה רשלנות רפואית של הנתבע במהלך ההיריון שהסתיים ב-10.8.91 בלידתו של התובע 1 כשהוא לוקה בתסמונת דאון ובבעיות רפואיות נוספות.

2.         התביעה הוגשה כשהתובע 1 היה כבן 17 שנה על ידי התובע 1 ועל ידי הוריו (התובעים 3-2), אשר להם 11 ילדים נוספים (ששניים מהם תאומים). אמו של התובע 1 (התובעת 2) היא ילידת שנת 1945 והייתה כבת 46 שנים בעת ההיריון שבו עסקינן.  

3.         הנתבע הוא רופא גיניקולוג. בקשר למומחיותו בתחום זה נרשמו מפי בא כוחו הדברים הבאים:

            "אנו מסכימים כי בתקופה הרלוונטית לתביעה הנדונה, הנתבע היה מומחה מורשה באנגליה לגניקולוגיה ומיילדות וגם כן בירדן וכן בתקופת מעבר לקבלת הרישיון שלו בישראל. הוא עדיין לא קיבל בתקופה הרלוונטית את הרישיון הישראלי כמומחה בתחומים הנ"ל" (פרוטוקול,     ע' 3, ש' 17-15).

4.         הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם בנושאי האחריות והנזק. בהקשר זה יצוין כי התובעים נאלצו להחליף את חוות הדעת המקורית שלהם בשאלת האחריות בחוות דעת אחרת, בשל פטירת המומחה שנתן את חוות הדעת המקורית. בהמשך הדרך מונה מומחה מטעם בית המשפט בשאלת האחריות (פרופ' ר' פייזר).

            בפרק "דיון" של חוות דעתו (מ-5.10.10) כותב המומחה את הדברים הבאים:

" המחלוקת בין ד"ר פוקס ופרופ' פלטי מתייחסת למעקב ההיריון של ד"ר גאראללה.

המטופלת נבדקה ע"י ד"ר גאראללה במהלך ההריון 6 פעמים עד השבוע ה-38 כאשר ילדה. תכיפות ביקורים אלה תאמה את הנחיות משרד הבריאות שפורסמו בשנת 1993 ואף מעבר להנחיות שפורסמו בהמשך בשנת 2001 בהם נדרשו 4 בדיקות רופא במהלך ההריון (1,2).

הרשומה של ד"ר גאראללה מפורטת כנדרש לרבות דיון והסברים למטופלת. הרישום היה בהתאם לסטנדארד המקובל בתקופה הנדונה. רק בשנת 2001 קבע משרד הבריאות נוהל רישום בכרטיס אישה הרה מוגדר שהופץ אז על ידו      לראשונה (2).

כבר בביקור הראשון קבע והסביר ד"ר גאראללה למטופלת כי בגין גילה המתקדם, הריונה הוא בסיכון גבוה לעובר עם תסמונת דאון ואנומליות כרומוזומליות אחרות. הוא דן עמה על הצורך לביצוע דיקור מי שפיר בהמשך. בביקור החוזר המטופלת 'לא נלהבה'/דחתה את המלצתו לבירור גנטי בבי"ח הדסה וביצוע דיקור מי שפיר ואף גם לא לביצוע תבחין משולש. דחייתה היתה למרות שהרופא טרח והמליץ שוב לביצוע הבדיקה והוסיף כי אינה כרוכה בתשלום.

בהיעדר נתונים לא אוכל להתייחס באם ההחלטה של המטופלת להימנע מן הבירור הגנטי היתה גם בהריונות הקודמים ולמעשה קו המשכי בהתייחסותה".

בהמשך לכך הוא כותב בפרק "בסיכום" כדלקמן:

" מעקב ההריון ע"י ד"ר גאראללה היה עקבי ובהתאם לסטנדארד המקובל והוא נקט באחריות הנדרשת כאשר מלכתחילה דן והסביר בפירוט את הסיכון הצפוי ללידת ילוד עם תסמונת דאון. הוא אף חזר על כך במועד הביקור הבא בסמוך למועד בו מבוצעת בדיקת מי שפיר גנטית וכי היא בחינם. הוא ניהל רישום עקבי של הדיון והסבריו למטופלת.

ד"ר גאראללה פעל ללא דופי. גם לאחר שהמטופלת סירבה לבצע את דיקור מי השפיר המשיך במעקב ענייני של ההריון כנדרש".

5.         התובעים טענו כבר בשלב מוקדם של ההליכים כי קיים זיוף במסמכי מעקב ההיריון שערך הנתבע וכי האחרון הכניס לתוכם רישומים מאוחרים שתכליתם להביא לשלילת אחריותו. לאחר שהמומחה מטעם בית המשפט כתב את שצוטט לעיל חזרו התובעים ביתר תוקף על אותן טענות וטענו שמכוחן מאבדת גם חוות הדעת הנ"ל את ערכה, שכן כל כולה מבוססת על מסמכים מזויפים שנערכו באורח מגמתי כנ"ל.

6.         בקדם משפט מיום 23.12.10 נרשם מפי באי כח הצדדים:

" בהמשך לדברים שהשמענו וששמענו, אנו מבינים שבשלב הנוכחי אין מקום לקבוע דבר מה לגבי חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט וכי הערך שלה יושפע במידה רבה ממה שייקבע לגבי מסמך המעקב שלגביו יש לתובעים טענת זיוף".

            בעקבות אותם דברים באה בקדם המשפט מיום 1.3.11 הסכמה כדלקמן: